מצד אחד, כולנו אוהבים להרגיש טוב עם עצמנו. מצד שני, אם טרם קיבלת תואר "בודהה" מאיזה מנזר סביר להניח שגם אתה עושה לפעמים מעשים לא כל כך טובים. במצבים אלו מתעורר המצפון ומחטיף עם רגשות אשם, שלא תמיד קל להכיל, ולכן אתה נוקט בטקטיקות הרגילות כדי לנקות את המצפון ולהשיג רגיעה. הבעיה היא, שבתהליך זה אינך לומד ומתפתח, ובפעם הבאה תעשה בדיוק את אותו הדבר.
מצפון – חבר או אויב?
כאמור, מצפון הוא הקול הפנימי שמתעורר בנו אחרי שעשינו מעשה לא ממש נחמד, ובעצם תפקידו הוא להדליק נורה ואדומה ולהחזיר אותנו לתלם. הנורה האדומה הזו היא רגשות אשם ובושה שאינם נעימים במיוחד, ולכן מעודדים אותנו לשנות את דרכינו, או לפחות לעצור ולשים לב שמה שעשינו. הבעיה מתחילה כאשר אנו מתייחסים אל הרגשות הללו בתור אויב, כי למי יש זמן להרגיש רע כשלפניו יום שלם של מטלות בעבודה ובמסגרות אחרות. אתה צריך להרגיש טוב במצגת, בפגישה העסקית, או במשרד עם הקולגות, אז עדיף למצוא את הדרך למחיקת רגשות האשם ויפה שעה אחת קודם. במילים פשוטות, עבורך המצפון אינו חבר שיכול ללמד אותך דבר מה חשוב ומסייע לך לעצור, להתבונן ולשנות את דרכיך. הוא יותר בגדר אויב שמפריע בשגרת היום, או מן חבר שמנג'ס ברקע.
ומה הבעיה עם זה?
בוא ניקח דוגמא פשוטה: קמת בבוקר והתחלת להכין את הילדים לבית הספר והגן, כשאחד מהם משתרך עם הבגדים בזמן שאתה עומד לאחר לעבודה. די מהר העצבים הכריעו אותך וצרחת על הילד, שהחל כמובן לבכות, ועוד יישא את ההרגשה והזיכרון לכל אורך היום. בדרך אל העבודה הרגשת נורא עם עצמך, אמרת לעצמך כמה אתה אדם נוראי ושמגיע לך להיענש, ובסוף גם התקשרת לחבר שאמר: "לא נורא, זה קורה לכולם". ובכן, אחרי שהענשת את עצמך וקיבלת אישור למעשיך, המצפון די נרגע וצוחצח, ואתה כשיר להופיע בכנס שיווק המכירות. השאלה החשובה היא כמובן, מה יקרה בפעם הבאה? מכיוון שלא התרחשה כאן שום למידה, סביר להניח שלא יחסרו בעתיד בקרים נוראיים שכאלו. למעשה, במקום לנצל את ההזדמנות על מנת לשנות את התנהגותך ולפתח את עצמך כאדם, פספסת אותה ונשארת בדיוק אותו הדבר.
לא לפחד מהמצפון
אם חשוב לך בכל זאת ללמוד ולהתפתח מבחינה אישית, חשוב לזכור שאין דבר כזה מצפון נקי ואין דבר כזה מצפון מלוכלך. מה שיש, היא הזדמנות ללמוד מהחיים גם כשאנו עושים דברים שאיננו גאים בהם. יתר על כן, דווקא מצבים אלו הם הטובים ביותר ללמידה, כי כאן בדיוק נמצא המקום שדורש שינוי. לכן, בפעם הבאה שאתה צועק על הילד ונפגש עם המצפון בדרך לעבודה, הזכר לעצמך שהחבר הזה הופיע כדי ללמד אותך משהו. היה מספיק אמיץ כדאי לעצור ולהיזכר במצב שנוצר, בחן את הדברים מנקודת המבט שלך ושל הילד, ראה אם ישנן דרכים אחרות שבהן ניתן לנקוט, ונסה ליישם אותן בפעם הבאה. אגב, לא יזיק גם להתנצל ולהראות לילד שלך שאפילו מבוגרים יכולים לטעות, ושלאבא יש אומץ להודות בכך ולשנות את דרכיו.